ארכיון אוניברסיטת היידלברג

מאת וורנר מוריץ
תרגום: טל כהן
עם הקמת אוניברסיטת היידלברג בשנת 1386 עלתה מאליה שאלת השמירה על התעודות השונות שהבטיחו את
רכושה וזכויותיה של האוניברסיטה. הרקטור הראשון, מרסיליוס פון אינגהן, נתן לכך מענה ב 1388 , על ידי כך
שהורה על אחסון התעודות אשר הגיעו עד תחילת פברואר אותה השנה, בארגזים שניקנו לשם מטרה זו ואוכסנו
בכנסיית רוח הקודש. מאורע זה מסמל את הולדתו של ארכיון האוניברסיטה, למרות שחסרים היו עוד כמובן המבנים
הפרטיים כמו גם ההצדקה המוסדית של הארכיון. רק במאה ה 16 , בזמן אוטהיינריך, הפכה הכמות הגדלה של
המסמכים את הקמת הארכיון לכדאית. ב 1557 הובא הארכיון לחדרי הקודש של מנזר אוגוסטינר ואורגן שם מחדש.
בסוף 1604 הועבר הארכיון לאחריותו של נציג משפטי והושם ב"קוריה אקדמיקה" אשר החל משנת 1583 נמצא
בקונטוברניום החדש.
קשיי המאה ה 17- הותירו את רישומם גם על ארכיון האוניברסיטה. בשל האיום שיצרה מלחמת שלושים השנה
הועבר הארכיון ב 1621 תחילה להיילברון ומאוחר יותר לעיר הרייך פרנקפורט אשר על נהר המיין. רק ב 1651
הוחזר הארכיון להיידלברג, אך בכך לא תמו תלאותיו. פעמיים ב 1693 וב 1703 הפכה פרנקפורט שוב לזמן מה למקום
מקלט עבורו. כמה מהמסמכים הארכיוניים שנשארו בהיידלברג נפלו קורבן לקטסטרופה של 1693 הבולט שבהם
לשנים 1662 עד 1689 . במאה ה 18 לא נרשמו לארכיון אובדני (Matrikelband) רישום חברי האוניברסיטה
מסמכים משמעותיים נוספים.

 

השינויים ההיסטוריים שנכנסו לתוקפם ברמה המדינתית והבירוקרטית בין השנים 1800-1810 , העברת
האוניברסיטה לאחריות המדינה, הובילו לירידה בערכו של הארכיון. החל מ 1830 לא טופל הארכיון. התוצאה
המתבקשת היתה העברת ארכיון שאינו עוד שימושי עבור הבירוקרטיה לידי מוסד אחר שיקח לידיו את חומרי הארכיון
וידע להעריך אותם בשל היותם אוספים של אוצרות היסטוריים. ב 1838 השקיע הארכיון הכללי קרלסרוהה מאמצים
לקחת תחת חסותו את מסמכי הארכיון מהיידלברג. למרות זאת, הם נשארו רכוש האוניברסיטה וניתנו ב 1845
לספריית האוניברסיטה - לתקופה של יותר מ 100 שנים.
בין לבין מצב הארגון הפנימי של פריטי הארכיון היה נראה כאוטי. אך אין להתפלא על כך כאשר הספרנים על פי
הבנתם המתודית מיקמו את מסמכי הארכיון כולם במחלקת כתבי היד, תוך שהם רואים במסמכים כרוכים כקודקסים
ואלו המודפסים ( כגון: דפי חוקים, מקראות הקורסים או ספרי כתובות) שילבו במדפי הספרים של ,(Codices)
הספרייה – ובכך לא הביאו לשיפור הסדר בארכיון.

קרל צנגמייסטר ( 1837-1902 ), המנהל המקצועי הראשון של ספריית האוניברסיטה, קיבל בסוף המאה ה 19 את
המינוי לארגן מחדש את הארכיון. סידור מסמכי הארכיון מחדש החל בינואר 1889 לאחר עבודות הכנה באוגוסט
1888 . המשימה נמסרה לידיו של המרצה הפרטי דר' אדולף קוך. לוח הזמנים המקורי עמד על כשנתיים, אולם רק
ב 1892 הגיעה העבודה לסיומה, לאחר שעושים נוספים במלאכה הצטרפו לסייע בהשלמתה.
ממלאי מקומו של צנגמייסטר כמנהלי הארכיון לאחר מותו ( 1892 ): יקב ווילה (מ 1912 דירקטור הספרייה, מנהל
הארכיון 1929 ); רודולף סיליב ( 1929-1934 ) וקרל פרייזנדנץ ( 1935-1945 ). לאחר מלחמת העולם השנייה מולא
תפקיד הטיפול בארכיון על ידי פרופ' דר' הרמן פינקה עד למותו ב 8.1.1947 . עם מינוי של פרופ' דר' וולטר פטר
פוקס הניחה האוניברסיטה ב 15.11.1947 את תפקיד ארכיונאי האוניברסיטה בפעם הראשונה בידיו של היסטוריון.
למרות זאת נותר הארכיון תחת ניהולו של דירקטור ספריית האוניברסיטה כפי שהיה עד עתה. פוקס החזיק במשרתו
עד לסמסטר הקיץ 1952 ; הוא העביר את התפקיד ב 31.8.1952 למי שהיה עד אז המפקח על הלימודים האנס
קראבוש, שהחזיק בטיפול בארכיון כמשרה צדדית. לאחר עזיבתו של קראבוש (בסתיו 1962 ) מילאו את מקומו
כוחות עזר שונים; החל מסוף אותה השנה החזיק כמובן פרופ' דר' אהסבר פון ברנדט במשרת הממונה מטעם הסנאט
לענייני ארכיון האוניברסיטה במשך 12 שנים.

במאי 1953 הועבר הארכיון לכנף הדרומית (מרתף) של האוניברסיטה החדשה ובכך זכה בהדרגתיות בעצמאותו
המוסדית. אף על פי כן, ההחלטה למקם את הארכיון יחד עם הסמינר ההיסטורי הוכיחה עצמה כנמהרת וכלא מספקת
מבחינת המבנים הזמינים. בשל כך זכה הארכיון בתחילת שנות השבעים במבניה האחוריים של השפארקסה האזורית
לשעבר (כיכר פרידריך אברט 2), משם הועבר בחורף 1998/99 למקום הימצאו הנוכחי. (Bezirkssparkasse)

 

המעבר לכיכר פרידריך אברט התרחש במהלך כהונתו של דר' הרמן וויזרט, אשר בראשון למרץ 1964 מונה
לארכיונאי הראשי ועמד בראשות הארכיון עד ל 1988 . במהלך שירותו ארוך השנים הגיש וויזרט כתבים רחבי היקף
העוסקים בהיסטוריה של האוניברסיטה ובמקורות הארכיון. יחד עם כריסטיאן רגנר התאפשר לראשונה ב 1991 יסודו
של מקצוע הארכיונאות במעמד של שירות גבוה ובאופן מתמשך לשם ניהול הארכיון. אחריו מילאו את התפקיד בין
השנים 1996 עד 2010 פרופ' דר' וורנר מוריץ והחל מהראשון לאוקטובר 2010 דר' אינגו רונדה.
תמריצים לשימוש אינטנסיבי בארכיון ניתנו עד ימים אלו על ידי מאורעות חיצוניים ובמיוחד חגיגות יובל. כבר במאה
„Oratio historica de ה 16 ניתח הפרופסור לתיאולוגיה גאורג סוהן את מסמכי הארכיון לשם כתיבתה של ה
רחבת ההיקף פרי עיטו. fundatione et conservatione laudatissimae Academiae Heidelbergensis“
לחגיגות חמש מאות השנה של האוניברסיטה ב 1886 הגיש אדוארד ווינקלמן את ספר התעודות בעל שני הכרכים
.(Matrikel) וגוסטב טופקה את הערך הראשון של רישום חברי האוניברסיטה
ב 1945 נרשמו לארכיון הפסדים כבדים של כתבים חדשים, שסיבותיהם נעוצות בשינויי מיקום כמו גם בהתקפות
כוחות הכיבוש. בין האבדות מאותה העת נמצאות למשל גם כמה תעודות בדפוס עוד מזמנו של ווינקלמן. את תעודות
הפרגמנט של האוניברסיטה המכונות "האוסף החדש" ומונות 1500 יחידות לערך העבירה ספריית האוניברסיטה
לרשות הארכיון ב 1955 . עזבונות נשמרו במסגרת הסכם בין השניים עד אמצע שנות התשעים של המאה העשרים
כמעט כולן על ידי הספרייה. עיבודם של אוספי תיקיות ישנים עד בערך 1969/70 , השנה בה נחתמו הכללים הבסיסיים
של האוניבסיטה שבראשיתה היו בה 6 פקולטות ומאוחר יותר 16 , הושלם ברובו; עיבודם של (Grundordnung)
מסמכים חדשים נמצא בעיצומו. בסך הכל כולל הארכיון (נכון ל 1.4.2010 ) בערך 4100 מטר של מדפים. עבודת
הארכיון כוללת בין היתר קבלה ועיבוד ארכיוני של מסמכים חדשים, טיפול ושימור ארכיון התמונות, העזבונות,
ובערך 11,000 תיקי כוח האדם של האוניברסיטה. לפניות אישיות רבות הנוגעות לחיפוש קרובים ומשפחה יכולים
אנו לסייע בעזרת תיקי סטודנטים מקוריים (טפסי הרשמה) בעיקר החל משנת 1880 המצויים ברשותנו.
ההתפתחות האחרונה בעבודתו של הארכיון היא משימת הקמתו של מרכז שירות שיאפשר את השימוש בטכניקות
רפרודוקציה, תקשורת ואינפורמציה מודרניות, כך שלמרות הכמות המעטה באופן יחסי של כוח אדם ותקציבים יוכל
לעמוד בדרישות העת כנותן שירות. לשם כך מטפח הארכיון זה זמן רב עבודה לרשות הציבור, בין היתר על ידי
הרצאות, סיורים ופרסומים שבמסגרת רשת מוסדות התרבות בהיידלברג המקדישה באופן רציף מאמצים רבים לעורר
ולשמר את עניינו של הציבור הרחב באוניברסיטה הגרמנית העתיקה ביותר.
תמונות: גבריאל מאייר
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מראי מקום:

H. Krabusch, Das Archiv der Universität Heidelberg. Geschichte und Bedeutung, in: Aus der
Geschichte der Universität Heidelberg und ihrer Fakultäten. Sonderbd. der Ruperto Carola, hrsg. von G. Hinz (1961), S. 82-111
I. Runde, Das Universitätsarchiv Heidelberg. Von der parva archella zum modernen Archivbetrieb, in: Universitätsarchive in Südwestdeutschland. Geschichte – Bestände – Projekte. Tagung anlässlich des 625-jährigen Jubiläums der Ersterwähnung einer Archiv­kiste der Universität Heidelberg zum 8. Februar 1388 (Heidelberger Schriften zur Universitätsgeschichte 1), hrsg. von dems. (2013), S. 47-71. 
PDF-Datei: https://www.uni-heidelberg.de/md/uniarchiv/runde_uniarchiv_heidelberg.pdf
H. Weisert, Das Universitätsarchiv Heidelberg und seine Bestände, in: Ruperto Carola, H. 52 (1973), S. 21-25
E. Wolgast, Die Universität Heidelberg 1386-1986 (1986)